<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן רס"ו</h1>
<h2>דף נא.</h2>
כתב(ת) עוד מר הא דאמרינן בפרק אלו טרפות דאם נתחב המחט בפנים בדקין או בכרס או בקרקבן ונמצא עליה קורט דם מבחוץ מכנגד המחט טרפה ואם המחט נכרת משני צדדין אם אין דם על הבשר ולא על המחט אמרינן דלאחר שחיטה יצא לחוץ וכשרה. וקשיא דבפרק אין מעמידין [ע"ז ל"ב ע"א] גבי עור לבוב אמרו בבריתא אם יש עליו קורט דם אסור אין עליו קורט דם מותר ומסיק עלה רב הונא לא שנו אלא שלא מלחו אבל מלחו אסור אימר מלח העבירתו, ולפי זה אם נמצא המחט משני צדדין לאחר מליחה נאסר בלי קורט דם דאין סברא לחלק, ושמא הוא הדין אפילו הדיח בלא מליחה, ואם כן לא תמצא היתר בשאין עליה קורט דם אלא קודם הדחה ומליחה. תשובה ממאי דכתב מר ניכר [דסבירא] ליה למר דכל נקב שנעשה על ידי מחט אף על פי שאין המחט שם עכשיו לפנינו בודקין כנגד המחט מבחוץ ואם אין שם קורט דם כשרה דתלינן להקל ונימא דאף על גב דנקב לחוץ לאחר מיתה הוה. ונראה דהזקיקו למר לומר כן עובדא דאתא לקמיה דרבי [חולין נ"א ע"א] במחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד והפכה ומצא עליה קורט דם וטרפה אמר רבי אם אין בה מכה קורט דם מנין אלמא דוקא בדאיכא קורט דם הא ליכא קורט דם לעולם כשרה ואפילו נמצא נקב מבחוץ. וחס ליה למר למימר הכי דודאי כל שנקב לחוץ לית דין ולית דיין דטרפה ולא אמרו קורט דם אלא בשהמחט עוד שם מבחוץ דהשתא אמרינן דאי ליכא על המחט קורט דם כשרה, וכדאמרינן התם ומאי שנא מכל נקובי דעלמא דאף על גב דליכא דם טריף מר, ופרקינן התם ליכא מידי למסרך הכא כיון דאיכא מחט אי איתא דקודם שחיטה מיסרך הוה סריך. ונמצא עליה קורט דם על המחט קאמר, ותדע שאילו על המסס ובית הכוסות קאמר נמצא עליו היה לו לומר לשון זכר, אבל במחט אמר עליה שהמחט לשון נקבה וכמו שאמרו מחט תחובה [שבת י"א ע"ב] מחט נקובה [שם ס"ב ע"א]. ועובדא דר' בשלא נכר הנקב מבחוץ ובדקה רבי והפכה לראות אם יצא לחוץ ולא מצא נקב אלא שמצא שם דם וממנו נודע שנקב וכדקאמר אם אין בה מכה דם זה מנין דאלמא לא מצא בה מכה אלא שלמד מן הדם שבה. ועוד שאם אין בה מכה מחיים קאמר הכי הוה ליה למימר אם לא נקבה מחיים דם זה מניין. והיינו נמי דטעי בה ההוא צורבא מרבנן ואמר מעשה בא לפני רבי במחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד [ו]טריפה. ותדע לך עוד דהא בישב לה קוץ בושט טרפינן דחוששין שמא הבריא ויצא לחוץ [שם מ"ג ע"ב] ואף על גב דליכא קורט דם. גם משם רבינו שלמה ז"ל אמרו בתוספות [שם נ' ע"ב] דבהמסס שאין לו אלא עור אחד אפילו לא נמצאת אלא מצד אחד טרפה דחוששין שמא הבריא ויצא לחוץ ואף על פי שאין שם קורט דם, ואף על פי שאין אנו תופסין בזה כפירושו ז"ל מכל מקום מדבריו נוכל ללמוד דבר זה אף על פי שאין אנו צריכין לכך לנדון שלפנינו דדבר ברור הוא בעיני. ולמאי דקשיא ליה למר מההיא דעורות לבובין לא קשה לי כלל, דאין הכי נמי דאף על גב דאכתי מחט תחובה שם כל שנמלח או הודח טרפה דכל שהוא בספק אסור הרי הוא באיסורו עד שיבדק. והיינו נמי טעמא דעור לבוב דכיון דקרוע כנגד לבו חוששין שמא לע"ז קרעוהו ובדיקה הוא שצריך ליה [ו]בדיקתו שלא יהא בו קורט דם הא מלחו או הדיחו צריך בדיקה ואין לו ואסור. והוא הדין והוא הטעם בנקבי המסס ובית הכוסות כל שנמצאת מחט תחובה מצד אחד הופכין לצד אחר ובודקין אם נקבו לחוץ טרפה. ומיהו אם (עור) [עוד] המחט שם מצד החוץ אם אין שם קורט דם כשרה דאם איתא כיון דאיכא מחט למסרך ולא סריך בודאי לאחר שחיטה הוה וזו היא בדיקתו להכשירו, הא ניטלה המחט או אפילו ישנו והודח הלכה לה בדיקה וטרפינן לה מספק דבדיקה שהיתה צריכה אין לה.
